האביב שהכזיב

כי בעצב נולדה זו האהבה

שנותיה היו ספורות מלכתחילה

לא מלאו ימיה אפילו לתשוקה

נותרה כגעגוע חסר חמלה

לא כל ענן מוריד גשמי ברכה

לא תמיד יש שחר למאפליה

פעם העץ נטוע  , פעם העץ כרות

אני מחבק את החסר , בדמעות אבלות

רציתי אותך כטעם המלח בעגבניה

כרוח המפיחה חיים במדורה

להיות לך שמי טוסקנה על האהבה

לזרוח בך,   כשמש המחוללת שמחה

את כל חושיי רציתי בך לאהבה פשוטה

כמו שתילת עשבי תיבול באימא אדמה

ביקשתי אותך ,כמו עת נטעתי גפנים 

ולא היית לי ליין , כי אם -  מרורים.