פה ושם...

הזמן בשקידה

ביד מאומנת

חורש בפניי

תלמי געגוע.

כמו אז ותמיד

ברוח אביבית

חברנו כראשית

בשפתי עלה שמכם.

ביללת צפירה

מרטיטה וחודרת

הלמות לבי

היו שלכם.

פניי השתנו

שלכם,צעירות נותרו

מחייכים בקריצה

איך אכלת אותה...

מוקדש לחבריי שנפלו הי"ד.