אש של שתי יממות05/05/2022 13:03 | רון אביטל
הִיא לְיָדוֹ, זְקוּפָה וּטְמִירָה, בְּיָדָהּ אֵשׁ אֲבוּקָה. וְהוּא, לְיָדָהּ, שָׁפוּף, קוֹמָתוֹ כְּבָר אֵינָהּ. הִיא מַמְלַכְתִּית. הָעֶרֶב, לֹא עוֹד יַלְדָּה מְתוּקָה, וְהוּא, פָּנָיו חֲרוּשׁוֹת וּבְכִיסוֹ מְקֻפֶּלֶת קִינָה.
הִיא בִּכְפָפוֹת לִבְנוֹת וְכֻמְתָּה כְּתֻמָּה. וְהוּא, חָנוּט בַּחֲלִיפָה שְׁחֹרָה. הִיא, מַכְתִּים אֶת כְּפָפוֹתֶיהָ, טִפָּה אַחֵר טִפָּה, לַפִּיד הַשַּׁעֲוָה הָאֲדֻמָּה, וְהוּא, שׁוֹתֵק, אֵין בְּפִיו הָעֶרֶב כָּל בְּשׂוֹרָה.
הַתִּזְמֹרֶת מְנַגֶּנֶת, אַרְבַּע פִּנּוֹת לְכָל תֵּבָה. הִיא, דֹּם, דְּרוּכָה, וְהוּא נוֹקֵשׁ בְּאֶצְבָּעוֹ בְּעַצְבָּנוּת קְצוּבָה.
הִיא, מְסִיטָה אֵלָיו אֶת הַמַּשּׂוּאָה, לֹא אֶת מַבָּטָהּ. וְהוּא, יָדָיו רוֹעֲדוֹת, גּוּפוֹ תַּבְעֵרָה.
הִיא, עַל דַּלְתּוֹ בִּנְקִישָׁה קְצוּבָה, וְהוּא, מְהַדֵּס לְעֶבְרָהּ, הֲלִיכָתוֹ מְתוּנָה. שְׁתִיקָה. הִיא, מַחֲלִיקָה אֶת יָדָהּ עַל בִּטְנָהּ הַקְּטַנָּה, וְהוּא מַשְׁפִּיל מַבָּטוֹ וּבְאַחַת, זוֹקֵף קוֹמָתוֹ יְצִיבָה.
תַּדְהֵמָה. נֶכְדּוֹ נוֹבֵט בְּתוֹכָהּ, הוּא לֹא יָדַע. הִיא מוֹשִׁיטָה לְעֶבְרוֹ אֶת הַנֵּר, גַּם אֶת מַבָּטָהּ.
כל הזכויות שמורות © רון אביטל 2022 |