זכרון מגיל 12

 

לא, אל תהרוג אותם,"

תן להם מרווח חיים

לא חבל?

תראה כמה יפה הם שוחים,

שחיית חזה אני חושבת.

שים את הנבוט בצד"

 

אני זוכרת, כשאמי היתה קונה קרפיונים,

האיש ההוא היה עם הנבוט מכה בראשם

עוטף בעיתון של אתמול

קשה היה לי לראות את זה

למה להרוג. ואני גם נמלה לא יכולה.

 

"כן , עטוף לי במהירות בעיתון, ואני עם האופניים

מהר מהר אגיע הביתה."

 

הגעתי, שיוווו כמה מהר רכבתי עליהם

לקחתי גיגית גדולה, זו שהיתה בחצר

הגיגית שאמא כיבסה בהם בגדים עם קרש

הכנסתי מים ואת הדגים, הם שחו שחיה אובאלית

ראיתי שהם שמחים, עשו מן תחרות שחיה

 

 

צהריים, השעה 3, אמא חזרה מהעבודה,נכנסה, היישר למטבח, למקרר, זה עם הקרח להוציאם כדי לנקותם ולהכין לארוחה

 המשפחתית.

הסבתי את תשומת לבה, שאין שם כלום, כי הדגים בחוץ

תמהה אמא, לא הבינה, ובאה אחריי.

 

חייכה חיוך גדול

יותר מזה לא הייתי צריכה.