אֲנִי אֶתְרַגֵּל

הָאֱמֶת
לֹא הֵבַנְתִּי כְּלוּם
לֹא אָז, לֹא כָּעֵת
מַשֶּׁהוּ, כַּנִּרְאֶה
אָבוֹקָדוֹ, קוֹטֵג' וְשׁוּם

חָשַׁבְתִּי
יַעַבְרוּ הַשָּׁנִים
לָמַדְתִּי
הָמוֹן, הֲמוֹנִים

הִתְנַסֵּיתִי בָּכָה וּבָכָה
אָהַבְתִּי, כַּאֲבֹתַי
אָמַרְתִּי כֵּן וְלִפְעָמִים, גַּם
לֹא

תֹּאמְרוּ
הִזְדַּמְּנוּת
גִּיל מֻפְלָג הוּא עֲרֻבָּה
הוּא זְכוּת

שְׁמוֹנָה וְשִׁבְעִים  
לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת
הֲרֵי רַק הָיִיתִי בֶּן תִּשְׁעָה עָשָׂר
עֶשְׂרִים

אֲנִי אֶתְרַגֵּל
לֹא אֲחַפֵּשׂ יוֹתֵר מַשְׁמָעוּת
הֲבָנָה
רַק אַהֲבָה, חִבָּה
וְרֵעוּת

בְּחַיַּי, בֶּאֱמֶת

‏‏

In short
Life has no meaning
That much I know
Some crying, some laughing
And off I go

So what shall we
Love, care
Beloved
Just bare