נוסע על עורך - מסע

שבילי סער זוהרים דמותך

כמו הים הגדול עת שקיעה

כלילות בהם נסעתי בשפתיי על עורך

באור הנרות המחייכים-קורצים , בעלייה

יש ואני עדיין מתרפק על חום גופך

ממרחקי זמן הכאב והגעגוע

מלטף את המיית הלילה היתום

קשוב לסערה שהלכה ואבדה

היינו , רק זו לזה וזה לזו

עד כי קרני שמש ראשונות

צבעו את גופך בענבר אש  עקידה

ואחר , הייתה פרידה ומיטה ריקה

לעולם לא ידעתי כי לגעגוע יש הד

עד כי חזר אלי צחוקך בחושך

מלטף ממרחקי זמן ומקום

- ואהבתי יותר.