ויהי ערב, ויהי בוקר

ויהי ערב, ויהי בוקר /אדם אמיר -לב

אורות אחרונים גוועו מעל העיר

עת יצאתי לטייל בסמטאות גופך

לוחש אהבה בהמייה גדולה

 " את לי ,את לי , עיר פרזות עירומה"

פעם לא רצית לספר לי דבר על העיר

על מעלות התשוקה , סתרי האהבה

גינות החמד של את -  אתה

סודות אוהבים בינות קירות ערגה

עם שחר , חזרו לביאות לבעור בדמי

ואת , את היית מותר כול עולמי

שערי העיר נפערו לרווחה   נפלו החומות

אהבתי לך , אסורה בנדגלות.