נורית. גיגי . שיר געגוע

הָיִיתִי מַמָּשׁ חָמוּד וְטוֹב בַּיָּמִים הַהֵם
וְכָל כָּךְ תָּמִים שֶׁכַּאֲשֶׁר נוּרִית אָמְרָה לִי
שֶׁעוֹד מְעַט סוֹגְרִים אֶת הַיָּם וּכְבָר אֵין לָהּ כֹּחַ לְמַטְקוֹת וְהָיָה קְצָת עֶצֶב בְּמָה שֶׁאָמְרָה וַאֲפִלּוּ לֹא שַׂמְתִּי לֵב וְרַק אָמַרְתִּי לָהּ טוֹב נוּ  כִּי דַּוְקָא הָיִיתִי בְּשִׂיא הַכֹּשֶׁר וְגִיגִי הַמַּצִּיל 
אָמַר לִי שֶׁאַקְשִׁיב לָמָּה שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת
וְהוּא עִם נִסָּיוֹן שֶׁל מִילְיוֹן אִוְשׁוֹת גַּלִּים
בֶּטַח אָמוּר לָדַעַת 

 וּכְשֶׁהִגַּעְנוּ  אֵלַי הַבַּיְתָה הַבִּיקִינִי נָשַׁר מִיָּד

כְּשֶׁנִּכְנַסְנוּ וְאָז הֵבַנְתִּי לָמָּה גִּיגִי צָדַק

כִּי מַצִּיל יוֹדֵעַ אֶת מִי הוּא מַצִּיל
בְּעֵצָה וּבִתְבוּנָה וּבִרְאִיַּת הַטּוֹבְעִים 
בִּכְסִילוּתָם.
וְאֵין נוּרִית הַיּוֹם וְאֵין גִּיל עֶשְׂרִים וְאֶחָד
לְהַרְפַּתְקָאוֹת וְאַשְׁרֵי שֶׁזּוֹכֵר אֲנִי שִׁירִי
גַּעְגּוּעִים - לִכְתֹּב