במורד הגרון
במורד גרוני גלשה מחשבה לאיטה כמועקה צורבת זמן. ולא עוכלה בפי,
שלמה בלעתיה כיונה בלב לוויתן, כגוש אחד שלם וקוהרנטי, לטבול שירה בחמיצות קודרת למוסס את העולם .