המאהבת

רוחות קרות , לא מלטפות

חולפות בגווה ,בסמטאות בנחלאות

לגופה שמלת בד , מורשת עבר מפוארת

בלוייה ושקופה , כמו הוויה עצובה

לשהיה ואיננו , עת חסרת כל נמלטה

אם חורף, ואם קיץ - לעולם

יחפה , תמיד ללא חזיה

שדיה הדר ומושא לקנאה

הילוכה רב הוד , כבת אצולה

בשפתה , שמץ ניגון זר , מוסיף לקסמה

שולחנה תמיד ערוך לשניים

לעולם לא יחסר בו היין

ועוגיות שומשום ממחנה יהודה , כה אהבתי

וכה אהבה- עת נשקתי במלח שפתיי חמדתה

באר מים חיים

תומת הפקר ירכייה

גוון אפרסק בשל לעורה

ואני תלמיד חרוץ , לומד רזי אלוהים - בה

ועת הכחול לבש שמים כגג לסמטאות

חיבק לבה העירום את לבי , מעדנות נפלאות

והייתה היא לי , דלתות חלונות וכנפיים

בחיקה כגוזל , מצאתי בית , הייתה לי עיניים

ניגון הענפים על התריס עלה כתפילה

עת חזרתי ואהבתי בינות תלתלי גופה

אור רך מחבק , קרץ מפנס הסמטא

 כמו שותף לזו האהבה והתשוקה

זר אולי לא יבין זאת

מלכה הייתה , ואני מלך מעט בנחלתה

נמהר הייתי , עת גיליתי אוזנה על אחרת

והיא , בעיניים סגולות מצועפות

טרקה בפני את הדלת

נער הייתי וגם בגרתי

ואותה עת , לא הבנתי

אוצר של ממש היה בידי

ואני הטיפש - החמצתי.

כמו אפילוג:

מהלך בזה הקיץ , לבוש חרפת נדריי

כמו השמים ריקים .