איילות שרצות בהרים

וְכָךְ נוֹשְׁרִים לָהֶם אַט אַט הַפֵּרוֹת מֵהָעֵץ

שֶׁגַּן לִבִּי מָשִׁיחַ הָיָה אִתָּם 

                   שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת מֵעֵת לְעֵת

הוֹ, חֲבֵרַי הַטּוֹבִים וְהַיְּקָרִים

כְּמוֹ נֶחְמַס הַקְּרֵדִיט שֶׁל יְמֵי יַלְדוּת רְחוֹקִים

 וְאַף לֹא אַשְׁרַאי לִקְצַר מוֹעֵד .

אֲנִי יוֹשֵׁב לִי בְּבֵית קָפֶה 

וְהַמֶּלְצָרִיּוֹת הַצְּעִירוֹת וְהַיָּפוֹת

נוֹהֶגֶת בִּי הַרְבֵּה כָּבוֹד –

     וַאֲנִי עַל זֶה נָבוֹךְ מְאֹד

וְאוֹמֵר לְעַצְמִי שֶׁאוּלַי אַתְחִיל לִכְתַב שִׁירִיםה

עַל אַיָּלוֹת שֶׁרָצוֹת בֶּהָרִים.