כבר שעת צהריים ...

.

כְּבָר שְׁעַת צָהֳרַיִם ... / ©רבקה ירון

*

וּמֵהַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר מַחְשְׁבוֹתַי מְנַהֲלוֹת מֵרוֹץ אָלִים בְּמוֹחִי

אֲנִי כּוֹתֶבֶת אוֹתָן וּמְנַסָּה לְהַשְׁלִיט עָלֵיהֶן מַשֶּׁהוּ שֶׁיַּזְמִין אֶת

הַקּוֹרֵא הָאִידֵאָלִי לְפָחוֹת אֶת הַפּוֹטֶנְצְיאָלִי וְ-אוֹיְשׁ מָה שֶׁמִּתְרוֹצֵץ

בְּמוֹחִי אֲנִי עַצְמִי רוֹצָה לִמְחֹק כְּאִלּוּ מְחִיקָה אוֹ אִי כְּתִיבָה מְבַטְלוֹת אֶת

קִיּוּמוֹ. בַּאְסָה. אֲבָל- וּוּאָוּ. כָּתַבְתִּי מְחָאָה אַרְסְפּוֹאֶטִית

*