הוקדש לחנה הילמן

 

הזכרון במחשבות מתעתע
וכבר אמרו אחרים שעוד נתגעגע,
כסהרורית במחוזותיה מסתובבת
ולעצמה מילות פרידה ממלמלת,
תאי זכרון שמרחוק נצפו
באמה פניהם שינו,
על הכאב והיסורים
כאן לא המקום להסברים,
בסיפוריך שצחוק בהן יש
בשיריך, הכאב מתבטא כמו אש.