כמה רך וטוב הוא הצד הנמהר וכמה קשות הידיים האוחזות ברגע צפוף חלומות,
לשבור ולשבוק לנדוד ולתמוה מדוע אחזו אצבעות בתפילה מרטיטה נמעכת קלות,
להבין את היש זו מתת לא פחותה מלכתוב את האין.