מילים

היא קראה לי ממחברת הקסמים,

בה מילותיה לא מרחמות על הרחמים,

העצמיים שלי שאני סוחב מהיותי נער,

ומייחל יום אחד שינסקו הם למרומים.

ואני מאזין לך ברוב קשב, כילד קטנטן,

העיניים שלך בורקות ואני ביחד איתן,

נמצא בעולם אחר וכותב יחד את הסיפור,

בו הכאבים הופכים לשיר ישן.

וככל שאצבעותייך יוסיפו לרשום,

רוחי הדועכת תמשיך לנשום,

והקסם לא יחדל לרחף מעלינו.

וכמה שאוכל, אנסה להשתלב,

יחד עם מילותייך ששוברות את הלב,

ומאחות אותו לאחד - בשבילנו.

ואני מקווה לעוד מילה מתגלגלת אחת על הלשון,

רגע לפני שאני כמעט נרדם ומצליח לישון,

שם אני מדמיין לי עולם טוב ובתולי,

בו געגועיי אלייך נעלמים עם עליית אור ראשון.