המחר

המחר נוסע לבלתי נודע

לדלתות , חלונות , מתרסים

במסעי אני לובש את

בדידותך

אהבתך

בא- והולך

לא הולך על גחלים לוחשות

אבל לבי בוער

מדחיק את הפחדים בתרמילי

ועדיין , הולך

הבדידות , הגעגועים

אינם

בית

אם תרצי לפגוש אותי במסעי ,

בשדה אני.