פרידה וצללים

בחלל החדר  עדיין ניחוח

בושם גופך ,

המגבת התלויה , עדיין רטובה

ואת  -

אינך

במערב קולות של שקט

ניסיונות לפצח החידה

גאוות עוז ההדס המותכת באש ועשן

משלחת גיצי סכינים  , לפרידה

אחר כך , דיבר אלי הלילה בצבעים כהים

גילה צלקות , של פצעים מכאיבים

לחש ,

לעולם אינך יכול , להחזיר  את הים , לאחור

שמש קמצנית הותירה זהרורי אש על החוף המתרחק

כמו מציירת יצירה ללא מחבר

מדבר חכם שתק לכתך

עת בלילה  ,  נותרתי יתום ובודד

תרמיל על גבי

עובר אורח באהבתך

המפוחית שלי פצועה

ואני , אני רק רציתי לחבק כך שלעולם, לא תלכי.