זעם הסופה לאט נרגע
את יודעת דרכך בביטחה
המרוץ שהחל בילדותך
את פירותיו הבשיל בבגרותך.

תשומת לב משכת בצחוקך
גברים אחריך לכדת ביופייך
נשמתנו ריגשת באהבתך
אך מעולם לא זנחת רצינותך.

היא סללה דרכך אל מחוז חפצך
וכעת בעננים ראשך, אך אל תזלזלי בחייך
כי יופייך, צחוקך ובריאותך תהרס
אם תמשיכי להסס.