הכאב היכה  בי שורשים

כמו הייתי חורשת עצים.

העצבות נטעה בי פקעות

כמו הייתי סלעי הרקפות.

 

מה לכם, כי תשרישו בי?

או שמא הזמינכם לבבי?

איכה תחיו ללא האור

שלתוכי ממאן לחדור?

 

כיצד תוכלו צמא רוות

ועיניי כבר לא דומעות?

 

לא אתן תחליף דמי

לא אתן להם נפשי.