מכתב מאחר לאוקטובר אבוד

ראו ,

אנו שוב מול האבנים השותקות

פצועות המילים , דהויות השמות

כן , אנו גם שוכחים שמות משפחה וכינויים

לא בטוחים במועדים , במקומות

אך אנו לעד  -  עם הדמעות

כמו מעולם לא חזרנו משם

מהדם , העשן , הקולות , המתים

כן , בגרנו לא מעט

גם אהבנו , צחקנו וחיינו חיים

אך נותרנו חרוטי מכוות אוקטובר  - לעולמים

אנו כבר לא נפגשים כמו פעם

מצעדינו כבד ואיטי יותר

כן , אנו גם מחמיצים ימי זיכרון

הדמעות נותרות לא פעם יבשות

כמו אלה שהשארנו לעד - בחולות

לא פעם אנו מועדים ונופלים

על מקומות , שמות , מועדים

כן , הרעש בנו עדיין מחריש אוזניים

כמו נבקעו שוב , הסדקים בשמים

והצעקה השותקת - כואבת שבעתיים

פנים הולכים ונשכחים , מטשטשים

ובנו , צער יתומים אבודים

לילה יורד על אבנים לבנות

ואנו , לבושי אשם אוקטובר  - בלבבות

עם ערב חזרנו - לא - חזרנו מבית העלמין

במערב נצבעו השמים - בפסים אדומים.