בעצם עינייך

בְּעֶצֶם עֵינַיִךְ הָיוּ לִי הַשְׁרָאָה. הַיָּמִים בָּהֶם

הָיִיתִי מִתְבּוֹנֵן עָמֹק בְּתוֹכָן , מְנַסֶּה לִפְתֹּר

חִידוֹתֵיהֶן-  וְאָתְּ צוֹחֶקֶת.

וְעֵת בָּאוּ יָמִים אֲחֵרִים, הָיוּ כְּחֹל

עֲמִימוּתָן מַשֶּׁהוּ לַחְלֹם עָלָיו, נוֹגֵעַ

בַּכְּאֵב שֶׁאֵין מַרְפֵּא לוֹ,

וְאֶת מַשִּׁירָהּ אֶת עִצְּבוֹנֵךְ -

עָלִים מְחַפְּשִׂים אֶת יַרְקוּתָם שֶׁאָבְדָה.

וְאַחַר כָּךְ הָלַכְתְּ, וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ

לְאָן וְאֵיךְ, וּמָה בֵּין דַּפֵּי חַיַּיִךְ שֶׁאוֹתָם

אָסַפְתִּי בְּאוֹתָהּ רְחִימָאוּת שֶׁבָּהּ

הָיוּ עֵינַיִךְ מִתְבּוֹנְנוֹת בִּי, וְכָעֵת-

אֲנִי כּוֹתֵב עָלַיִךְ שִׁיר.