סתיו , סתיו

הרוח מפהקת בחלונות צינה של סתיו

העצים בגני מתפשטים שלכת

כמו את , מול התריס המוגף

הגשם נושק לשדות געגועים

כמו   שפתייך לשפתותתיי , בנעימים

יש משהוא לא פתור אחר ספטמבר

האור העולה עם שחר ממזרי

דומה , אהבתי במעלה ירכייך

מדווש לאט ומתוק

כמו צמא נפעם מול נווה מדבר

עוד סתיו

נוגע בשנים הנספרות בעורך

ממלא בי את הסדקים באהבתך

בעיניים פקוחות של שערי תפילה

מביט עני אוהב בנופייך ,   ערגה

עתה  ,

לצידך ,

אני-את האהבה כולה

לכבות את האור

להתכרבל   ולישון

סתיו , מדרגות של אור.