זכרון חושים

והלילה סמאתי חדווה,

האושר עיבר את רוחי,

ושמנתי מצחוק

כן ירבו

אשמורות השכרות,

שרכסו את נפשי

בשלווה מיוחלת

עת שכחתי קיבולת

הנועם,

שיש בליבי עוד לשאת.

עת נזכרתי

בעוז חולשתי

להתאבק

לאנקת רווחה

ודי.