ואלה מסעות - חזרה

החלונות לטשו עיניים אל הירח העולה

כמו מביעים פליאה

ברחף הווילונות המפליגים לעת ערב

ברוח הקלה

והיית , 

את

שרועה עירומה על המיטה הרעועה

מזרן בלוי , סדין שבע ימים

ועירום גופך מחייך לא איכפתי

לנער שהייתי , אז , תמים.

ב.

הסדין לבש את צורות הרוח של גופך

באוויר עמד ריח מלוח של ים

מנגד , שחפים צווחו ריקוד פרוע מול העולם

עירומך החצוף כאילו אמר שירה

עת קראת לי , שוב , להיות לך תואם חריזה

ג.

ולא ידעתי ,

אינני יודע , לעולם לא אדע

האם ,

האם הייתה זו אהבה

ד.עתה ,בא הסתיו

אני מביט אל מסעותיי

צעיפי ערפל עולים מהאגם

זרועות שמש ראשונות בוקעים

כמו תרועת שופרות ליום רננים

גולשים כמו ריקוד , מבעד לתריסים הפתוחים

עוגבים שאריות הלילה , קורצים לאוהבים

ה.

ואז ,

אז ראיתי ציפור

וידעתי , חזרתי.