הבלדה על ג'ון וססיליה*

רוח פרא נשבה בצעקה גדולה

כמו מביעה מחאה , על מות האהבה

ההרים השחירו עם בוא הסערה

דמעות הגשם , נזפו באמא אדמה

נחתמו בכאב בספר דפים אבודים

עוד בחייהם , יתומים ומתים

עגלתם ריקה , מתגלגלת במורד דמים

לבוקר סוף ידוע , מות אוהבים

בליל הסער בו קידשו אהבתם

בשבועת דם כאב וצער

ידעו כי את המוות ארסו מדעת

ובסופו , הוא להם נחלתם

זו הבלדה על ג'ון וססיליה

נער שחור ונערה צחת עור

בבוקר נמצאו חבוקים ומתים

ובניו- אורלינס ,

את מות אהבתם , עד היום שרים

אפילוג:

הכוכבים מעל קברם  ,

לא מחייכים

ובלילות הקרים ,

לאחר שהשמש מחליקה מערב

נשמע , עד היום , בכי תמרורים

כך ,

נשבעים לאמור בניו- אורלינס , הזקנים החכמים.

*למארי