בְּמַעֲלֵה הַמַּדְרֵגוֹת הַיּוֹרְדוֹת

אֲנִי פּוֹסַעַת עַל

מַדְרֵגוֹת מְתוּחוֹת

כְּלוּלְיָנִית

אוֹחֶזֶת בְּמַעֲקֶה דִּמְיוֹנִי

הַמּוֹבִיל לְפִּסְגָּת הָאֵימָה.

בְּעוֹד הַשָּׁנִים

שׁוֹקְעוֹת מִתַּחְתַי,

זִכְרוֹנוֹת אֲפֵלִים

עוֹלִים מֵחַיַּי,

צָרְצַרִים מהֻפְּנָטִים

שָׁרִים אֶת שִׁירַת הַתִּקְוָה,

בְּעוֹדִי מַמְשִׁיכָה

לְטַפֵּס מַעְלָה מַעְלָה

אֶל הַפִּסְגָּה.

קַרְנֵי הַחַמָּה אֵינָן מַגִּיעוֹת

אֶל פִּנַּת הַמַּדְרֵגוֹת,

שָׁם מְשַׂחֲקִים הַסּוֹדוֹת

עִם רַגְלֵי הָעוֹלִים וְהַיּוֹרְדִים.

כְּכָל שֶׁהַקַּרְנָיִים מִתְלַכְסֵנוֹת

הַפִּינוֹת מִתְאַרְכוֹת

וְעִמַן הַסוֹדוֹת.