הייתי ילד חרש

הָיִיתִי יֶלֶד חֵרֵשׁ לְתוֹכִי פְּנִימָה

בְּלֹא אֱלֹהִים בַּלֵּב,

בְּלֹא שַׂקִּית עִם דִּבְרֵי תְּפִלָּה –

               וְתֹכֶן מְגֻמְגָּם.

עַכְשָׁו הַחַיִּים וְאַתְּ מִתְבּוֹנְנִים בִּי

דֶּרֶךְ דִּשְׁאֵי  הַגַּן, לְשָׁם – פָּרַצְתִּי:

לְלֹא רְשׁוּת. בְּאִוֶּלֶת וּצְעָקָה –

וְעוֹד כַּמָּה תְּכָנִים בִּלְתִּי נִשְׁמָעִים.