רמזור עיוור

הולך לקושש השראות בחצרות שכנות 

אצבעותיהן אכולות מיני תבלין וטבק

הן מביטות אליי מנסרות במבטן את בגדיי

ואני נעמד לפניהן כרמזור עיוור המחפש דרך

ילדים בשחור פוסעים על אדמתי המדממת

באיילון ממול שניים מכים האחד את השני

פרקליטים של שקר מייצגים את האפלה

באופק לא נושבת שוב התקווה

ימים של עננות ומאונני סחיטה

רב אחד כועס באשכנזית 

ואני נושם בספרדית

לא נותרו לי מילים לכתוב

ואת מי לאהוב...