בובה

כבובה הייתי

בחלון ראווה עטוף.

בובה היושבת באין אונים,

מחשבות אינן מתרוצצות בה.

אהבות כבר אינן בחייה,

רק מילים והברות,

ואז מילים עם עוד הברות.

זה מה שנותר לה.

אם נוריד את המילים,

לא יוותר בה דבר.

תהפוך לבובה אמיתית,

היושבת בחלון ראווה אמיתי,

ומבט שואל על פניה.