עֵת שַׁלְוָה

נוֹשֵׂאת עִמִּי אַהֲבָתֵךְ
כְּשִׂמְלַת כְּלוּלוֹת.
טוֹבֶלֶת רַעַד בְּלִבִּי,
מַבְהִיקָה כְּסִיבֵי אוֹר מְנַצְנְצִים,
גּוֹדֶשֶׁת תּוֹכִי בִּטְוִיָּה שֶׁל חַיִּים.

מִבֵּין מַדְּפֵי הַצְּלָלִים
שׁוֹמַעַת אוֹתָךְ בְּפִכָּחוֹן נְזִירִי,
הוֹדֶפֶת פְּרָחִים קְמֵלִים,
שׁוֹפֶכֶת מִתּוֹכֵךְ רִגְעֵי שַׁלְוָה
הַמְּהַפְּנְטִים בְּעֶדְנָה מְלַטֶּפֶת
הַקּוֹרֶנֶת מִמֵּךְ כָּעֲרָפֶל זוֹהֵר.

וַאֲנִי
לֹא הִרְהַבְתִּי עֹז לוֹמַר לָךְ
שֶׁחָסְרָה אַתְּ בָּעוֹלָמִי
גַּם עֵת שַׁלְוָה בִּמְחוֹזוֹתַי.