כַּאֲשֶׁר זְאֵבִי הַדְּמָמָה
מְפֵרִים אֶת הַשֶּׁקֶט,
מִבַּעַד עֵינֶיךָ
מַבִּיטָה בְּתוֹכִי,
אֲנִי רַק רוֹצָה
לִהְיוֹת גִּבּוֹרָה שֶׁל
הַסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ