עטוף באור

בחדר שהשארנו נעול

נשרו עלי כותרת על הרצפה

רצפה , 

בה שזרנו גופותינו לאהבה

במנגינה עתיקה , ידועה

המפתח השמור למענך , מיותם

את חסרה

כקרן שמש ביום חורף

לבד

בוהה בחלל הגעגוע

נתון בחלונות סגורים  , כואבים

פעם היית. נטועה בי

ואספתי את עלייך הנושרים

אהבתי את שורשייך גם עת

חרצו בי

והכאב היה לי שער לאהבה

גם אדמה שותקת צריכה אור

כי אוהב אני , ואל האדמה אשוב

כי אוהבת את , ואל אהבתי תשובי

ואז ,

אדבר בשפתך , עטוף באור.