אבן

אֶבֶן

לֵב אֶבֶן מְאֻבָּן.

קִמְטֵי גִּיל

לְכָל אָרְכּוֹ,

שִׁנָּיו אֵינָן יוֹדְעוֹת

תַּפְקִידָן,

גַּם עֵינָיו

פָּסְקוּ רְאֹת כַּפַּעַם.

מַדּוּעַ עֲדַיִן מֵאִיץ הַדֹּפֶק

כְּשֶׁמְּדַבֵּר?

פָּסַקְתִּי חַכּוֹת

לְאוֹתָהּ תְּשׁוּקָה,

שֶׁהָיְתָה פַּעַם בְּחוֹבִי.

הָיְתָה וְאֵינֶנָּה עוֹד.

וְכָל שֶׁנִּשְׁאַר הִיא

אוֹתָהּ אֶבֶן

עִם קִמְטֵי גִּיל,

עִם כִּתְמֵי גִּיל

וְנִגְמָר.