זיכרונותיה של תיקה / נו. ב-א-מ-ת. / -

.

זִכְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל תִּיקָה / נוּ. בֶּ-אֱ-מֶ-ת. / ©רבקה ירון

*

אִם אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁבֶּ-אֱ-מֶ-ת אַחֲרֵי יוֹם עֲבוֹדָה הָיוּ רִקּוּדִים וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן שָׁכַחְתְּ

מָה הָיָה וְשֶׁהָיוּ נִצּוֹלֵי שׁוֹאָה שֶׁנִּסּוּ לְהִתְעָרוֹת וְלֹא סִפְּרוּ כְּלוּם אוֹ הֵבִינוּ

שֶׁאַף אֶחָד לֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ כְּלוּם. אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ הָיִינוּ דֶּה-לוּקְס.

וְכֻלָּנוּ שָׁתַקְנוּ-

*