( מוקדש למרים האהובה
לאשה שכולה לב)
עִתִּים אֲנִי
כְּמוֹ אֵם שֶׁמַּרְטִיבָה
בְּדִמְעוֹתֶיהָ
אֶת מִמְחֲטוֹת
הַתְּפִלָּה שֶׁלָּהּ
מְבָרֶכֶת וּמְבָרֶכֶת
אוּלַי פַּעַם
אֶהְיֶה
מְבֹרֶכֶת