אַהֲבָה עָצוּבָה

אַהֲבָה עָצוּבָה

לִטְבֹּל בָּעֵינַיִם שֶׁל מִישֶׁהוּ
לְרֶגַע אֶחָד
וְאָז -
לְהַגִיחַ מֵהֶן בְּאַחַת.
שָׁנִים שֶׁלֹּא לַחֲנוֹת בָּהֶן שׁוּב
וּבָאָה תְהִיָּה
אוֹדוֹת אוֹתָן עֵינַיִם,
אַהֲבָה שֶׁהִתְלַקְּחָה
בְּהֶבְזֵק.

שָׁעוֹת שְׁקִיעָה מוּל
שָׁאוֹן גַּלִּים
וְאֹפֶק יְפֵהפֶה
טוֹמֵן מַשֶּׁהוּ...
אַחַר כָּךְ -
הוּא מֵגִיחַ

וְשׁוּב הַמַּבָּט טוֹבֵל בָּהֶן
וְלֹא שָׁב -
לַשָּׁוְא.

אַהֲבָה מְטֹרֶפֶת,
הֵיכָן שֶׁהַמְּתִיקוּת
אֵינָהּ חָדֵלָה לִהְיוֹת מְתוּקָה
רַק לְחֹדֶשׁ אֶחָד הוּא הֵגִיחַ
וּבְעֵינָיו לָקַח אוֹתָה מֵעַצְמָה,
אֵיךְ שֶׁרֶגַע אֶחָד
אֵינוֹ שָׁוֶה אֲלְפֵי רְגַעִים
מְתוּקִים כְּכָל שֶׁיִּהְיוּ,
שֶׁמָּא כֵּן?