שיח ושיחה

שִׂיחָה הִיא תִּקְשֹׁרֶת,

מֵעֵין פִּינְג פּוֹנְג

שֶׁל מִלִּים.

אֶחָד דּוֹבֵר, הַשֵּׁנִי

מַקְשִׁיב וְעוֹנֶה.

שִׂיחַ בֵּין יְלָדִים,

לָרֹב צַעֲקָנִי.

כָּל אֶחָד מַקְשִׁיב

בְּעִקָּר לְעַצְמוֹ.

שִׂיחַ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ,

יַעֲדִיפוּ לַעֲשׂוֹת

מַשֶּׁהוּ אַחֵר

בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם.

וְיֵשׁ שִׂיחַ שֶׁל חֵרְשִׁים

הָאֶחָד אוֹמֵר מִשְׁפָּט

הַשֵּׁנִי נִכְנַס לִדְבָרָיו

וְסוֹתֵר אוֹתוֹ.

וַאֲנִי דּוֹבֶרֶת בְּעִקָּר בַּשִּׁירִים.

שֶׁהֵם מְקוֹר הַהַשְׁרָאָה שֶׁלִּי.

מְשַׂמְּחִים וּמְנַחֲמִים,

מְעַנְּגִים וּמְחַבְּקִים,

כָּל מָה שֶׁחָסֵר,

כִּמְעַט הַכֹּל הֵם נוֹתְנִים

לִי.