ציפור הנפש

הבוקר איני ממהר,
אך עורבני על עץ מקטר.
וגם אין לי תעסוקות,
אך הדררות צורחות וצורחות.

ראשי בדבר לא עוסק
ולפתע סיקסק מתרסק.
ובעצם אלו ימים רגילים,
הנה מיינות יושבות, מחליפות תדרים..

רק שלכל אחד ישנו עורב,
שיושב לו על הלב.
לכל אחד יש חסידה
שמבכה אל לא נודע.

אפור אתה וכך גם מעשייך,
אך אי אפשר גם בלעדייך
לראות היכן נמצא קנה
של חסידה הלבנה.

אני קורא: ציפור נפשי!
מתי סוף סוף אהיה חופשי?
אך לא עונה לי הציפור
ודרור אינו פוצה מקור.

אקשיב עוד פעם לצלילים,
שנשמעים עמוק בפנים,
אשר בוקעים מתוך השקט
ביום שבו העיר שותקת.