בלימת הגמגום

יש לי אלפי שירים בראש,
אך אף זיכרון לא נשמר.
חצאי שורות, שברי מילים,
ועדיין אני מתקשה לומר.

טיפות שנשפכות על דף,
מרטיבות לי מעט את הלב.
שורות נמחקות, פצעי אצבעות,
פיתולי הפיתרון בשחרורו מהכאב.

ורק במכתב,
הרגש נכתב,
ונבלם הגמגום.
שפע היופי שלך,
חודר געגוע ונשלח,
לפתוח,
את שערי היקום.

יש לי אלפי ניגונים,
שבחדרי הכבוי העלו אבק.
קרעי מחברות, שורות מרופטות,
פחד עמוק שבלב נדבק.