מתוק ומר

מלח וסוכר

הייתה זו האהבה

מבלי מחר

והייתה לי -

מתוק וגם מר

הרוח נשבה בניצני ההדרים

הפילה חללים

עת ריכלו בווילונות הפרומים ,

"זה  נגמר "

פעם היה זה נהדר

הייתה זו אהבה למשל ושנינה

עתה , ארץ קרה

העצים החכמים 

ידעו את הסוד , הסודות

ראו מבעוד מועד ,

את הכנפיים השבורות

כמו עת ירד משה מההר ,

אל , כזבי עגל האכזבות המר

הבדידות באה כאלה הציפורים

מקישות דומעות בחלונות הסגורים

קר בחוץ , וקר בפנים

והכוכבים ,

יותר ויותר מתרחקים

בדרך אל המקום, בו השכחה

פסע משורר .  אל עצי הערגה

לחלום בו מנוצח גרזן השנאה

נכרתים  הרע. , ואובדן האהבה

כמו אומרת הלהבה לנר

ככול שאורך יגדל  ,

תמות מהר יותר

זמננו קצוב יקרה,

וקר באיזור החיוג בו את חסרה

לא אתן את לבי למשכון הקנאה

לא ארים ידיי בפני הרעה

את עיניי אחייך לך ,

עד אחרית ימיי

עבד מרצון , לאהבה.

לעולם , לא יכבה זה האור , ילדה.

.