צעקה

צעקה/ אדם אמיר-לב

האור ירד על הסמטאות כמחרוזת

נח על עיניי החולמות

רוח ערב רחומה ניגנה לי אהבה

והאור נשאר , ער על הלבבות

פעם חשבתי לכלוא את מילות האהבה

חששתי , לעולם לא יחזרו

כמו -

את

באביב , אני שומע את

הפרחים והציפורים

קשוב לתוגת האוהבים הנעלבים

ממתין  -

קיץ

בקיץ , אני בשטח ההפקר

בין אהבה לתשוקה

רואה בך דם ונחמה

כמו , 

הרוח החובטת , בדלת הנעולה.