אוֹהֶבֶת אֶת הַחַיִּים - לְבָמַת דִּיּוּן

מְקַבֶּלֶת בְּהַכָּרַת תּוֹדָה,

אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁהַחַיִּים מַצִּיעִים לִי,

בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת

אֲקַבֵּל אֶת מַתְּנַת הַטֶּבַע:

אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ

זִמְּרָת צִפּוֹרִים,

עָלֵי שַׁלֶּכֶת

גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן

וְרָחַשׁ הַגַּלִּים.

אֲקַבֵּל עַל עַצְמִי

בְּנֶדֶר מְחֻיָּבוֹת לִשְׁמֹר עַל כָּךְ

שֶׁהָאֹשֶׁר יִזְרֹם בְּחַיַּי,

בִּנְּתִינָה וּבְקַבָּלָה

שֶׁל הַמַּתָּנוֹת הַיְּקָרוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁל הַחַיִּים

הֲלוֹא הֵן

מַתְּנַת הָאִכְפַּתִּיּוּת,

שַׁי הַחִבָּה,

דּוֹרוֹן הַהַעֲרָכָה,

וְהָעֲנָקִית מִכֻּלָּם:

הַ אַ הֲ בָ ה!

בְּכָל פַּעַם שֶׁאֶפְגֹּשׁ אָדָם,

אֲאַחֵל לוֹ בְּלִבִּי,

אֹשֶׁר, שִׂמְחָה וְאַהֲבָה.

תָּמִיד אַמְשִׁיךְ לְחַבֵּק אֶתְכֶם

אִישִׁי הַיָּקָר וּבָנַי הָאֲהוּבִים

כַּלּוֹתִי הַנִּפְלָאוֹת

וְהַתְּשׁוּרוֹת הֲכִי יָפוֹת

הַנְּכָדִים הָאֲהוּבִים

וַאֲנִי?

אֲנִי אַמְשִׁיךְ לְחַיֵּךְ
וְלֶאֱהֹב אֶת הַחַיִּים
~

"את החיים אני מבין אותם פחות ופחות. אבל אוהב אותם יותר ויותר," כתב ג'יל רנאר.