תמיד בן עשרים ושש

הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בֶּן שִׁבְעִים
וְעוֹד שֵׁשׁ שָׁנִים כְּבוֹנוּס מְיֻחָד
לוּ הָיָה מַלְבִּין שַׁעֲרוֹ זוֹ הֲרֵיהִי חִידָה
אֲבָל הַחִיּוּךְ הַמְּבֻיָּשׁ תָּמִיד בְּפִנָּה

הַגַּב הָיָה כּוֹאֵב כְּמוֹ אָז,אֲבָל יֵשׁ אוֹרְטוֹפֵד
וּלְצִקְצוּק בַּשִּׁנַּיִם יֵשׁ לִי חָבֵר רוֹפֵא
לִקְלֹעַ יַחַד לַסַּל זוֹ אָכֵן שְׁאֵלַת הַשְּׁאֵלוֹת
הָרַגְלַיִם שֶׁל שְׁנֵינוּ לֹא מַמָּשׁ מְנַתְּרוֹת

אָז מָה? רוֹכְבִים אֶל הַיָּם, יֵשׁ בַּנָּמָל אָרוֹמָה
הַיּוֹם חַם,שָׁמַיִם כְּחֻלִּים וְגַם שֶׁמֶשׁ אֲדֻמָּה
שֵׁב לְרֶגַע, שְׁלֹף אֶת הַנַּיָּד, תִּשְׁתֶּה מַיִם
אַתָּה בֶּן עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ , בּוֹא נָרִים לחַיִּים

את יעקב פישר היכרתי כשהיינו  בני 11 כשהגעתי לביקור בקיבוץ פרוד,
שם התגוררה משפחתי ושם היה ילד חוץ .
הספקנו להיות חברים חמש עשרה שנה. הוא נפל בקרב על מוצב בודפשט ביום כיפור .
חסרות לנו חמישים שנה לרזומה שאמור היה להיות מפואר. חבל!!