חַיִּים מְזֻיָּפִים

חַיִּים מְזֻיָּפִים

הַדִּכָּאוֹן שֶׁלָּהּ צוֹמֵחַ
כְּמוֹ הַמְּטַפֵּס
עַל קִיר בֵּיתָהּ
רַק בְּלִי פְּרִיחָה.
נִכְרַךְ סְבִיבָהּ

מוֹצֵץ לִשְּׁדָה
מְשַׁתֵּק יְכָלְתָּהּ
וְהִיא נֶחְנֶקֶת.
אֵלּוּ הַחַיִּים הַמְּזֻיָּפִים
שֶׁהִיא  חַיֶּבֶת לְקַיֵּם
כְּלַפֵּי חוּץ.
בְּכָל מָה שֶׁנֶּאֱחֶזֶת,
נ

    וֹ

       פֶ

           לֶ

               ת
יַחַד אִתּוֹ.
גַּם
עִם עַצְמָהּ קָשֶׁה לָהּ
לִשְׁהוֹת בְּשַׁלְוָה
הַגַּלְמוּדִיּוּת שֶׁבְּתוֹכָהּ
                          בְּהִתְגַּלְּמוּתָהּ.