בין חלום לאישיות

כשהיית קטנה חלמת להיות סופרת

שירבטת מילים על דפים מקומטים

וכתבת על הכל מהכל

על הסולן של הלהקה

על השחקן מאותה סדרה

על רעיונות בדיוניים של טוב ושל רע

על גיהנום ועל גן עדן

וגם על אישה זקנה

כשהיית קטנה החלום נראה אמין

ייחלת אליו בעיניים נוצצות

וידעת

את תהיי סופרת

דמיינת את השם שלך על כריכות ספרים

ראית אנשים קוראים את המילים שלך

ובוכים

וכל דבר שעשית

כל משאלה שביקשת

כל סדנה שלקחת

החלום הזה היה

כרם עור וגידים

בנה לו צורה וסגנון

וככל שגדלת הרגשת את הרעב אליו

את ידעת -

את תהיי גדולה

את תשאירי כאן חותם

את משמעותית

את טובה

את שקרנית

את מסתירה

את לא מודה באמת

את פשוט רגילה

למה לא הגשמת כבר, אה?!?

למה עוד שנה עברה ואת עדיין סתם עוד אחת מן השורה

חשבת שתהיי מיוחדת?

חשבת שתהיי שונה?

איזו בדיחה

אם היית רוצה, כבר היית מצליחה

והנה עוד הוכחה שאת כותבת בסתר

לתוך המגירה

אף פעם לא תהיי מספיק אמיצה

ומה בכלל מניע אותך?

הרצון להיות מיוחדת או האהבה לכתיבה?

אין לך תשובה, אה?

את לא מפתיעה

אין לך את זה

את חלשה

את חסרת עמוד שדרה

תמיד בוחרת בדרך הקלה

מצחיקה שאת, עלאק חולמת בגדול

צאי מהסרט, את סתם עוד ילדה שבורה

שחושבת שהיא תגיע רחוק

תני לי לומר לך שבשביל להגשים חלום צריך עשייה!

צריך עבודה קשה ותושייה!

ובך?

בך פשוט אין את זה

תשלימי עם זה

את כלום

את

.