"ההולכת את מעמי?

לכי לשלום

ויהי רצונך לבדו נר לנתיבך"

(ח. נ. ביאליק)

 

 

היא קמה ופתחה את הדלת

היא אמרה שלום לאתמול

מבט אחרון לילדות

היא הלכה לגדול

 

"צאי ולמדי" הוא אמר לה

"הסתכלי קדימה בלי שום חרטות"

הוא היה לצידה כל הזמן

הניח לה לבכות

כשהיתה עצובה

הוא נתן לה אהבה

מעולם היא לא הרגישה יותר שווה.

 

כשנפלה וכאב לה

הוא ליטף

כשהצליחה

הוא התלהב

ותמיד אמר לה מה שבלב

 

ובלילה בצאת הכוכבים

הם תהו ביחד מהם החיים

הם חלמו חלומות

על פסגות רחוקות

והבינו גם דרך שתיקות

 

ויום אחד היא קמה בבוקר

והוא נעלם

אך היא לא בכתה

כאילו כך היה מעולם

 

כששקעה השמש אל קו המים

היא הביטה לשם וגלתה את הסוד

שנים על שנים עליה ללמוד

לעיתים לבד מול כולם לעמוד

או אז, היא הבינה

צריך לצאת כדי להכנס פנימה.

 

13.5.97