קימטי הסתיו

נוֹמִיקוֹ אוֹמֶרֶת שֶׁזִּקְנָתִי מְפָאֶרֶת אֶת נְעוּרַי

אַךְ עֵצָה אַחַת בְּפִיהָ ,וְהִיא כֹּה נְבוֹכָה:

שֶׁאֶכְפֹּף רְצוֹנוֹתַי, אָה כֵּן , מִלָּה מְעֻדֶּנֶת

בִּפְנֵי הַבָּאוֹת מוּלִי וְגוּפָן נֶחֱשַׂף שָׁזוּף וּפַתְיָן

כִּי מִשְׁיִי וְרַךְ הוּא וְלֹא יִסְכֹּן לְקִמְטֵי הַסְּתָיו.