על מות אהבה ויום הכיפורים

הסורגים שסגרו על אהבתינו אי-אז

חלודים ונטושים

ובכול הלילות שישבתי שבעה על מות

וידעתי אבדת הפעמונים מעוררי החושים

אבלתי וידעתי , לא אסלח ולא אשכח לעולמים

באנו , נער אל נערה , נערה אל נער

כמו הסתערות הטעמים והניחוחות כולם

כולם

זה עתה למדנו יחד , מקצב הגוף הנעור

שהפכו באחת , לשברים , קריעה ועמק עכור

רחקתי מנופי הילדות והאהבה למדבר

נער מחופש במדים , אוהב שבור לב

תוהה בלילות הארוכים , עטורי הכוכבים

למה

ונותרתי עצוב נבוך ואובד , לבי באזיקים

ובאה המלחמה , וכפרה אין ליום הכיפורים

על מות אהבת נעורים - ועל מות

ועל הצמאון הרעב והכאבים, שנותרו חתומים

צלקות חרוטות אהבה ואובדן , עד סוף הימים.