הגירוש

הקיץ גווע לאיטו

בערוב היום , עדיין ניכרים

אנקת ספירת ימיו לאחור

כמו

גירוש

לארץ צלמוות קרה

עת ,

שוב , שוב , אנו סופרים מתים באוקטובר ארור

עד מתי יכיש נחש ?

עד מתי דמנו הפקר ?

האם התפוח שלנו  בגן , היה טבול בדם ?

עד מתי נגורש מפני אלוהים ?

על החלון אין אפילו טיפה של גשם

הפרפרים מתים

הדבורים מסרבים כוורת

להיכן , להיכן אנו מפליגים ?

העצב גואה ועולה על גדותיו

אני נדרש לשלוף שוב החרב

אני עייף

מייחל זריחות פשוטות.