זרעי תקווה

זרעי תקווה / עליזה ארמן זאבי

***************************

השמש, בבוקרו של אוקטובר,

הנמיכה קומתה,

משובצת הייתה, באבני עצב.

הזמן, זחל על גחונו.

לשעות היה רצון  משלהם.

דין גורלות נחרץ,

היו גם רגעי חסד.

האוויר, היה דחוס

במילים שתוקות.

שמיים האפירו,

כָּבְשָׁה עופרת.

עת חמה כינסה אברותיה,

ליבי נותר

זרעי תקווה

לימים שיבואו.

כל הזכויות שמורות : © עליזה ארמן זאבי

15.11.2023